תנ"ך על הפרק - בראשית כח - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

בראשית כח

28 / 929
היום

הפרק

ציווי יצחק ליעקב ללכת ללבן ולָשֵׂאת אשה, ברכתו, חלום יעקב

וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו׃וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי־בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתוֹ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת־ל֥וֹ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָרֲכ֣וֹ אֹת֔וֹ וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם׃וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו׃וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת ׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וילך פדנה ארם וכו' אחי רבקה אם יעקב ועשו. אפשר דרמז הכתוב מדת הקב"ה דמהמכה עצמה בורא הרפואה כמ"ש רז"ל ע"פ וממכותיך ארפאך. והנה עשו נולד רשע כלבן אחי אמו ועת צרה היא ליעקב וממנה מהצרה עצמה יושע. דלבן היה סיבה שניצול על ידו שהלך אצלו ונשא בנותיו וזה רמז וילך וכו' אל לבן אחי רבקה שלבן סיבה אם יעקב ועשו. ועי"ז נמלט מעשו ונצול: ויצא יעקב. פירש"י מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם וכו' בספר תוצאות חיים חדש פירש שכאן הזכיר באר שבע שהרושם אינו ניכר בעיר אלא החסרון אצל אותו הצדיק הנשאר שהיה משתעשע עמו ולכן נזכר שם העיר אבל ברות שלא נשאר בעיר שום צדיק אין צריך להזכיר המקום והאריך בזה וכתב כי נכון הוא מאד עיין בדבריו באורך. ואני בעניי אומר דאדרבא לשון רש"י לפירושו אינו מתישב שכתב פנה הודה פנה זיוה וכו' וגם סיים וכן ותצא מן המקום. ופשט וכן הוא השואה הגם שיש אריכות דברים בזה. ותו הרי מפורש בב"ר דדרשו פסוק זה ופסוק ותצא מן המקום ופריך שם בב"ר ניחא תמן שלא היתה שם אלא אותה צדקת בלבד אלא הכא הוה יצחק ורבקה ר' עזריה בשם ר' סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק א' לזכות שני צדיקים ופירש הרב יפ"ת ז"ל דאינו דומה זכותו של א' בעצמו אל זכותו כשהם שנים יחד שכל א' מוסיף בשלמות בצרופו אל השני כמו שבסמים הסגוליים תתחדש בהרכבתם סגולה אשר לא היתה בפשיטותם לכן בצאת יעקב אמר פנה הודה לפי דאף בזכות יצחק הנשאר נעשה רושם וחסרון עכ"ל. ולפ"ז מ"ש ויצא יעקב מבאר שבע הוא ללמד דגם דהיה מבאר שבע והיה שם יצחק ורבקה אפ"ה יציאת יעקב עושה רושם ופנה הודה של עיר פנה זיוה וכו' דאינו דומה זכות ב' צדיקים ועוד כי עתה הן נגרע משלמות יצחק ורבקה גם כן כמ"ש הרב יפ"ת ז"ל אך ברות שלא נשאר שם צדיק א"צ להזכיר שם המקום: והנה ה' נצב עליו. כתוב בספר אמרי נועם מן וה' נצב עליו עד ויקץ יעקב משנתו יש כל אותיות אלפא ביתא ונעלם אותיות שטן אף בורח מתפלות ישראל וכתיב אף אלהים כי הולך הוא לשטן לו הרי השטן אף אינו עם הצבור לכן ויקץ יעקב משנתו ויאמר ס"ת צבור אכן יש ה' במקום הזה במקום הצבור השכינה עמהם עכ"ל וצריך להבין כי יש כמה אותיות ש' בפסוקים אלה וגם ש' שמאלית איכא דכתיב עד אשר אם עשיתי. גם הרבה אלפין יש ונראה דכונתו דלא יש ס' וט"ס נפל בדבריו וצ"ל ונעלם אותיות סטן ף' כי סטן אף בורח כצ"ל ואתיא כי הא דאמור רבנן דלא יש ס' בברכת כהנים וכיוצא. וגם כתבו ז"ל דלא יש ף' בברכת המזון לרמוז כי אינו שולט אף כי אות פ' מורה על האף. ורמז בפסוק אף אלהים כי הולך הוא הכונה האף הוא כשהוא ביחיד כמ"ש כי הולך הוא יחיד וכן לשטן לו דייקא כשהוא ביחיד ובצבור שהשכינה שם אינו שולט. ובהכי ניחא מ"ש גורי הארי ז"ל כי ענוה מספר ס"מ דאינו שולט במי שהוא עניו ואמר הרב עיר וקדיש מהר"ר אברהם הלוי ברוכים ז"ל דמזמור לא גבה לבי הוא מזמור קל"א גימטריא ס"מ דאינו שולט בו עכ"ד [ודע שבכתבי גורי האריז"ל ראיתי שכתבו כן משם האריז"ל עצמו] דכיון דהעניו הוא מרכבה לשכינה כדכתיב אני את דכא וכמ"ש פ"ק דסוטה כשיש שכינה אינו שולט. וזהו שאמרו וה' עמו שכינה עמו והוא חוטא דכשיש שכינה אינו שולט יגער. וזה רמז הכתוב והנה ה' נצב עליו ר"ת עניו. שם רמז דלהיותו עניו היה מרכבה לשכינה ואינו שולט שטן ואף. ומה טוב ומה נעים מ"ש ריב"ל גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה וכו' מי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כלם ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת דכיון דהעניו מרכבה לשכינה נעשה בית המקדש ומקום המזבח שמקריב כל הקרבנות הוי כצבור ששכינה עמהם ואינו שולט שטן ואף וז"ש ולע"א שאין תפלתו נמאסת תפלתו דייקא ביחיד דכתפלת צבור דמי דמאי דעדיפא תפלת הצבור היינו ששכינה עמהם ואינו שולט סטן ואף וכן העניו שכינה עמו וגופו בית המקדש ומקום המזבח כמדובר. והשתא יבא על נכון מ"ש ז"ל דאם נגזר על העניו מיתה או מיתת בנים וכיוצא על ידי הענוה מתבטלות הגזרות כמ"ש בספר ארץ החיים מזמור קי"ו והטעם דכשהשכינה עמו לא יש שטן אף וממילא מתבטלות גזרות רעות ועוד דהוי כאלו הקריב כל הקרבנות והוי מזבח כפרה וזה רמז והנה ה' נצב עליו כאמור וס"ת גימטריא חי דעל ידי הענוה מתבטלות כל גזרות רעות וחי: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכו'. לפי פשוטו מובן במ"ש וה' עמו אפשר שכינה עמו והוא חוטא וז"ש והנה אנכי שהיא השכינה כמ"ש בזהר הקדוש עמך ומזה תדע ושמרתיך בכל אשר תלך דכיון דהשכינה עמך ממילא תהיה שמור בגוף ונפש שלא תבא לידי חטא. וכן אמר אם יהיה אלהים עמדי שתהיה השכינה שרומז שם אלהים עמדי. ויש לרמוז כי תיבת עמך עם הכולל גימטריא ענוה רמז לו דע"י הענוה השכינה אצלך כמ"ש אני את דכא וכמ"ש לעיל ושמרתיך וכו' כמדובר. ורז"ל אמרו שהתפלל על ע"ז ג"ע ש"ד וכן פירש בתרגום המיוחס ליונתן. ואפשר כי יען יעקב אע"ה הוא גלגול אדה"ר ואברהם אע"ה תקן ע"ז ויצחק אע"ה ש"ד והוא מתקן ג"ע היה ירא וחרד שלא יחטא בא' מג' אלה ויחזור הפגם לאדה"ר וגם מה שתקנו אבותיו יחזור להתקלקל ח"ו זאת היתה לו להתפלל עליהם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך